רונפיל
רונפיל בירושלים
מאת סאמי בסול
פרק א
הַגִּבּוֹר שֶׁל הַסִּפּוּר, הוּא פִּיל
כֵּן כֵּן, וְקָרְאוּ לוֹ רוֹנְפִּיל
לֹא הָיָה גָּדוֹל, לֹא הָיָה קָטָן
דֵּי בֵּינוֹנִי, אֲבָל כָּל כָּךְ סַקְרָן
הָיְתָה לוֹ אַמְבִּיצְיָה גְּדוֹלָה
לִרְאוֹת אֶת אַרְצֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה
אָז הֶחֱלִיט לִנְסֹעַ לִירוּשָׁלַיִם
הִתְיַשֵּׁב בַּמָּטוֹס, וְנוֹפֵף אָזְנַיִם
בָּהּ הוּא רָאָה הִיסְטוֹרְיָה
עֲבוּרוֹ זֹאת הָיְתָה סֻכָּרִיָּה
בְּסִמְטָאוֹת הָעִיר, מִמֶּנּוּ הִתְפַּעֲלוּ
וּלְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם לֹא הֶאֱמִינוּ
הוּא הִתְפַּעֵל מֵהַיֹּפִי וְהַפְּאֵר
הוּא שָׂמַח שֶׁעָשָׂה אֶת הַמַּסָּע וְדִבֵּר
זֶה הָיָה טִיּוּל חַיָּיו
לַמְרוֹת שֶׁזֶּה הָיָה טִיּוּל קָצָר
בְּסוֹפוֹ הוּא אָמַר
הוֹ, יְרוּשָׁלַיִם
אֲנִי אֶזְכֹּר אוֹתָךְ תָּמִיד
כָּל עוֹד אֲנִי חַי
כַּמָּה שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
מֵהַחוֹמוֹת הָעַתִּיקוֹת שֶׁלָּךְ
עַד לְפָלָאפֶל הַכֹּל כָּךְ טָעִים
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת הַטִּיּוּל הַנָּעִים
רוני היה פיל בינוני. לא כל כך גדול, יחסית לקרוביו הענקיים והמלכותיים.
היה מי שקרא לו בשם רון, והיה מי שקרא לו בשם רוני. אימו, כולל חבריו קראו לו רונפיל. הוא אהב את השם רונפיל יותר משאר השמות.
צבעו היה אפור בהיר, בדיוק כמו צבעם של רוב הפילים האחרים.
האוזניים הוורודות של רונפיל, היו כל כך גדולות, ונראו כאילו הן שייכות לפיל גדול בהרבה.
החדק שלו היה קצר ושמנמן, יותר מזה של הפילים האחרים.
רגליו היו קטנות, לכן הוא צעד צעדים מהירים בכל פעם שהוא ניסה לעמוד בקצב הצעדים הארוכים של הפילים האחרים. הוא היה חייב לרוץ תמיד, ולפעמים גם לקפוץ, כדי לעמוד בקצב המהירות של חבריו. מה שגרם לו ליפול מדי פעם.
רונפיל לא נתן, להליכה המטופשת שלו להפריע לו בבילויים, או במשחקים.
הוא שיחק מחבואים עם הקופים, הסתובב בשלוליות בוץ, ורדף אחרי פרפרים עם החדק הקטן והחמוד שלו. רוחו השובבה, והופעתו המקסימה של רונפיל, כבשו את ליבם של כל החיות בג'ונגל, שלעתים קרובות היו צוחקים ומריעים לו, בזמן שהוא ניסה ללכת אחרי קרוביו הגדולים יותר.
וכך רונפיל, אולי היה קצת שונה מהשאר, אך הוא תמיד היה אהוב, ומקובל בגלל מי שהוא היה.
הרי לא גודל הפיל חשוב, אלא גודל ליבו.
ולרונפיל היה לב טוב ורחב.
הוא חי באמצע הג'ונגל, במערב יבשת אפריקה. הוא היה סקרן והרפתקן כאחד.
רונפיל תמיד הוקסם, מהסיפורים ששמע מבעלי חיים אחרים, על מקומות רחוקים, וארצות אקזוטיות מעבר לג'ונגל.
הוא חלם לראות את העולם, ולחוות הרפתקאות חדשות.
בינינו, לרונפיל נמאס מאותה שגרת ג'ונגל ישנה, ורצה לראות את העולם מעבר לעצים.
כמו כל יום, רונפיל שיחק לו בג'ונגל, כשלפתע נתקל בקבוצת ינשופים שפטפטו בהתרגשות, על הטיול האחרון שלהם בירושלים. רונפיל היה מהופנט מהסיפורים שלהם על ירושלים. הוא ישב, ושמע מהם שירושלים היא עיר ממוקמת במזרח התיכון, זוהי בירת ישראל, וגם הבין שהיא אחת הערים העתיקות בעולם, עם היסטוריה של למעלה מ-4000 שנה.
רונפיל התרגש מאוד כששמע שבעיר ירושלים יש גם מוזיאונים רבים, ביניהם מוזיאון ישראל, המכיל אוסף עצום של חפצים ויצירות אומנות. הינשופים סיפרו שבירושלים יש גם חיי לילה תוססים, יש בה הרבה מסעדות, ברים ומועדונים, וירושלים היא ביתם של מספר אוניברסיטאות, ומוסדות מחקר. הוא גם למד שלרשות המחוקקת ובית הנבחרים של מדינת ישראל, קוראים "הכנסת", וגם היא נמצאת בירושלים.
רונפיל הבין מהינשופים שהאקלים בירושלים הוא ים תיכוני, עם קיץ חם ויבש וחורף קריר וגשום.
רונפיל ישב בשקט מתחת לעץ, והמשיך להקשיב לינשופים. הינשופים סיפרו שבירושלים מתגוררים הרבה מאוד אנשים, עם תמהיל מגוון של תרבויות ודתות. העיר ידועה בחשיבותה הדתית ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים, ויש בה אתרים קדושים רבים לכל אחת מהדתות הללו. הוא היה נדהם לגלות שהעיר העתיקה בירושלים, מוקפת חומות, והיא ביתם של רבים מהאתרים הדתיים החשובים, ביניהם הכותל המערבי, כנסיית הקבר וכיפת הסלע.
הינשופים שמו לב שרונפיל מקשיב להם, אז הם שאלו אותו אם הוא ביקר בירושלים כבר.
רונפיל ענה להם "עוד לא, אבל אני מתכנן לבקר שם בקרוב".
בלילה, רונפיל לא יכל לישון. הוא חשב כל הזמן, איך הוא יכול לנסוע לירושלים.
הוא לא הפסיק לחזור על הדברים ששמע מהינשופים.
בבוקר, הוא סיפר לאימא שלו שהוא מאוד רוצה לנסוע לירושלים.
אימו חייכה ואמרה "מה אתה יודע על ירושלים שאתה רוצה כל כך לבקר בה?"
אז רונפיל ענה לה בלי היסוס "אימא, ירושלים היא פסיפס של היסטוריה, של תרבויות ודתות מגוונות. זוהי עיר בעלת רבדים של משמעות. היא כמו תצורה גיאולוגית שחושפת את סודות העבר של כדור הארץ. זהו מקום עתיק וגם מודרני, ויש בה חיים תוססים. זהו מקום עלייה לרגל, אליו מגיעים אנשים מכל קצוות העולם כדי לחפש הארה והתעלות. ירושלים היא מגדלור של תקווה, עיר שספגה מאות שנים של סכסוכים, ועדיין טומנת בחובה הבטחה לשלום. זהו מקום שבו הרוח האנושית מנצחת את כל הרוע. אני רוצה לבקר בירושלים, יש בה כוח של אהבה ופיוס שיכול להתגבר על שנאה ופילוג. בקיצור, ירושלים היא אוצר של חוויה אנושית, מיקרוקוסמוס של המורשת התרבותית והרוחנית של העולם, וסמל לחיפוש האנושי המתמשך אחר משמעות ותכלית. שום דבר לא ימנע ממני לבקר בה."
אימא של רונפיל הקשיבה בדריכות כאשר הוא סיפר לה על ירושלים, והיא אהבה איך הוא תיאר את הדברים המדהימים ששמע על העיר הזו.
"אבל איך תגיע לשם רונפיל שלי?" היא שאלה אותו, והמשיכה "אני לא יודעת מה להגיד, אם הג'ונגל שלנו רחוק מאוד מירושלים, או ירושלים רחוקה מאוד מאיתנו. אבל, אתה תצטרך לטוס במטוס לשם, או אחרת תצטרך להפליג באונייה עד לחוף, ומשם לעלות לירושלים."
רונפיל הקטן עוד לא ראה בחייו לא מטוס ולא אונייה.
הוא נזכר שהינשופים דיברו על החוויות המרהיבות והאוכל הטעים שהם טעמו בירושלים, אז הוא ענה לאימא שלו "אין לי מושג איך אני יכול להגיע לשם, אבל אני חייב לראות את העיר בעצמי."
אחרי השיחה עם אמא שלו, רונפיל יצא לשחק ביער. אימו קיוותה שתוך כמה זמן הוא ישכח מכל הסיפור. אבל הוא קיווה למצוא עוד מידע איך לנווט ברחובות של ירושלים כשיגיע לשם.
תוך שהוא מסתובב ביער, הוא שמע צליל זמזום חזק מרחוק. הוא הרים את מבטו, וראה מטוס לבן ממריא בשמים. רונפיל מעולם לא ראה דבר כזה לפני כן, והוא היה מהופנט מהאופן שבו המטוס טס באוויר ללא מאמץ. רונפיל ידע אז שמטוס הוא התשובה לסוגיית הנסיעה שלו. הוא החליט ללמוד, ולהבין איך נוסעים במטוס כזה. הוא שאל ברחבי הג'ונגל, ובסופו של דבר מצא ינשוף זקן וחכם שידע הכל על מטוסים. הינשוף אמר לו שהוא צריך לרכוש כרטיס טיסה, וללכת לשדה התעופה כדי לעלות למטוס. רונפיל היה נרגש, אך עצבני. הוא מעולם לא היה בשדה תעופה לפני כן, והוא לא היה בטוח איך הוא יישב במטוס. עם זאת, רונפיל היה נחוש.
הוא למד על ירושלים עוד הרבה דברים מכל הציפורים שנדדו אי פעם בירושלים.
אחרי חודש של הכנות, יום הטיסה התקרב.
רונפיל ידע שהוא צריך להכין את עצמו למסע הארוך שלפניו. הוא ידע שהוא צריך לאכול טוב, כדי להישאר בריא לאורך כל הטיסה. אז, הוא התחיל את יום ההכנה המפורט שלו לפני הטיסה, מוקדם בבוקר. הוא התעורר והלך ישר לנהר לעשות אמבטיה מרעננת. הוא רצה להיראות, ולהרגיש במיטבו לקראת היום הגדול שלו. לאחר הרחצה, הוא הלך לעץ סמוך, קטף כמה עלים ופירות טריים לארוחת הבוקר שלו, וחזר הביתה.
את ארוחת הבוקר הוא אכל יחד עם אימא שלו, רונפיל נהנה משתיית מנגו עסיסי, ואכל בננות, לצד כמה עלים ירוקים טריים. הוא ידע שזו הארוחה המושלמת שתעניק לו את האנרגיה הדרושה לו ליום שלפניו.
לאחר ארוחת הבוקר, רונפיל בילה את השעות הבאות בטיול בג'ונגל ונפרד מחבריו. הוא דאג לתת לכולם חיבוק גדול, ולומר להם כמה הוא יתגעגע אליהם. הוא אפילו עצר ליד בור המים האהוב עליו לשתות משהו ולשחייה מהירה. בשעות הערב, רונפיל חזר הביתה והתכונן לטיסתו. הוא הקפיד לארוז את כל החטיפים האהובים עליו, כולל בוטנים, תפוחים וגזר.
למחרת, הגיע יום הטיסה. רונפיל חיבק את אימו, והבטיח שישלח לה גלויות ותמונות מירושלים. הוא עשה את דרכו לנמל התעופה. הוא הופתע מהמוני האנשים, ומרעש המטוסים הממריאים והנוחתים. הוא מצא את דרכו לדלפק של אחת מחברות התעופה, והופתע לגלות שלחברת התעופה יש מדיניות מיוחדת לבעלי חיים גדולים כמוהו. הוא יצטרך לרכוש מושב נוסף, ואז הוא יוכל לטוס בדיוק כמו כולם. רונפיל רכש עוד מושב. בדיוטי פרי (בחנות פטורה ממס) הוא קנה עוד שקית של בוטנים למקרה חירום. הוא היה קצת עצבני כשעלה למטוס, כי זו עומדת להיות הטיסה הראשונה שלו אי פעם.
הנוסעים הביטו בו והיו מופתעים. הם מעולם לא ראו פיל מתיישב במטוס לפני כן, והם תהו איך הוא בכלל יתאים את עצמו במושב שלו. אבל רונפיל היה נחוש להפיק את המרב מההרפתקה שלו, והתעלם מהמבטים של הנוסעים. הוא התיישב והתחיל מיד לנשנש את הפינוקים האהובים עליו. הטיסה הולכת להיות ארוכה, אבל רונפיל היה מוכן היטב.
הוא התרגש כשהרגיש שהמטוס המריא. במהלך הטיסה, רונפיל לא האמין עד כמה העולם נראה שונה מלמעלה באוויר.
הוא לעס את הבוטנים שלו תוך שהוא היה מרוכז בנוף שמחוץ לחלון.
לפתע, המטוס פגע במערבולת, והבוטנים של רונפיל עפו לכל עבר. הוא היה נבוך, אבל הוא לא נתן לזה להשפיע על חווית הטיסה הראשונה שלו.
מהחלון של המטוס, הוא ראה ערים רחבות ידיים, אוקיינוסים עצומים והרים נישאים. הוא התיידד עם הנוסעים האחרים, ואפילו נהנה מהאוכל שהגישו במטוס. הרבה נוסעים נתנו לו עוד בוטנים.
לבסוף, ואחרי טיסה ארוכה, רונפיל הגיע לנמל התעופה בן גוריון (נתב"ג) בישראל. משם הוא הוא עלה על הרכבת לירושלים.
ביורשלים, הוא ראה את כל מה שהוא חלם לראות. הוא הרגיש שזאת הולכת להיות הרפתקת חייו.
הוא הסתובב פה ושם ברחובות של ירושלים, ואפילו נתקע בסמטה צרה, עד שחולץ על ידי תלמידים שהרגע יצאו מבית ספרם.
רונפיל הבין שהוא קצת גדול מדי עבור מדרכות העיר. היא הפיל בטעות כמה שלטי רחוב ותיבות דואר. מדי פעם, הוא גרם לאנשים לקפוץ מדרכה. אבל רונפיל לא נתן לזה להרתיע אותו.
הוא המשיך במסעו, והתיידד עם קבוצת יונים בדרך. היונים התיישרו על גבו והדריכו אותו במבוך הבניינים והתנועה בירושלים. בסופו של דבר, רונפיל נתקל בשוק. הוא לא יכל לעמוד בפני הריחות של הפירות והירקות הטריים שעשו לו נוסטלגיה, אז הוא החליט לעיין בדוכנים, ולטעום כל מיני מאכלים טעימים. היונים סיפרו לו שזה נקרא שוק מחנה יהודה. רונפיל ניסה להיזכר, אבל הוא היה בטוח שהינשופים בג'ונגל, לא סיפרו לו על השוק הזה, "אולי פשוט הם לא ביקרו בו" חשב בינו לבין עצמו.
המוכרים הופתעו לראות פיל בשוק, אבל הם קיבלו אותו בזרועות פתוחות, ונתנו לו הרבה חטיפים ועוד בוטנים. כאשר רונפיל לעס איזה אבטיח טעים, הוא הבחין בקבוצת אמני רחוב בקרבת מקום שעשו אקרובטיקה, רונפיל הסתקרן ועמד שם עד שהם סיימו. אחר כך הוא המשיך בדרכו. הוא עצר ליד פארק, ושיחק עם כמה ילדים כדורגל, הוא היה שוער מצוין, כי הוא השתמש בכל גופו להדוף את כל הכדורים. כולם נהנו, וקבוצתו גם ניצחה.
לאורך הדרך הוא ראה הרבה דברים חדשים ופגש הרבה אנשים מעניינים.
הוא ביקר במוזיאונים, בגלריות לאומנות ובנקודות ציון מפורסמות.
רונפיל חשב על אימו לעתים קרובות, בעודו מסתובב בירושלים, ורצה לעדכן אותה איך הוא מסתדר. אז הוא החליט לשלוח לה גלויות ותמונות מהטיול שלו, בדיוק כפי שהבטיח לה.
רונפיל ביקר בסניף דואר וקנה חבילת גלויות. הוא החליט לשלוח לה כל יום גלויה אחת.
הוא רצה כל כך לספר לה מה הוא ראה ומה הוא חווה.
ביום הראשון הוא כתב לה "לאימא היקרה לי מכל, היום ביקרתי בשוק מחנה יהודה, ראיתי הרבה ביניינים יפים, רחובות הומים, והאנשים שפגשתי ידידותיים מאוד. עשיתי טיול בעמק הצבאים וביקרתי במתחם הירוק והיפהפה שם. למדתי שגם פה בירושלים, נאבקים על שימור הטבע הירושלמי. אחר כך, טיילתי בעמק המצלבה, בין הגבעות ועצי הזית. שם ביקרתי בכנסייה יוונית עתיקה. אין לך מושג אמא, כמה הנוף הוא פסטורלי בעמק המצלבה. אני אוהב אותך אימא. הבן שלך רונפיל"
רונפיל אפילו צייר תמונות קטנות של כמה מהדברים שראה והכניס אותם לתוך המעטפה.
לאחר כתיבת הגלויות צילם רונפיל את עצמו בכל אחד מהמקומות שבהם ביקר. הוא דאג לתפוס את הנוף היפה והמראות המעניינים בכל תמונה.
לאחר מכן, רונפיל חזר לסניף הדואר ושלח את הגלויות והתמונות לאימו. הוא היה נרגש לחלוק איתה את הרפתקאותיו ולא יכול לחכות שתקבל אותן. כך הוא עשה כל יום.עם השקיעה, רונפיל הבין שהגיע הזמן לחזור לבית המלון. הוא נפרד מחבריו החדשים והמשיך לעשות את הלילה בגן החיות. דרך אגב, הוא הזמין מראש מיטה בגן החיות התנ"כי, בדיוק לאורך תקופת שהייתו בירושלים שזה תשע לילות. הוא כל התרגש לגלות שהרבה חיות בגן החיות התנכ”י, הגיעו דווקא מאפריקה, ושמח מאוד להתיידד עם הפילים. הוא למד מהפילים בגן התנכ”י שהשמות שלהם ניתנו להם על שמותיהם של
2023 Samibsoul.com ©
להמשך קריאה, לחצו כאן
ראשי העיר ירושלים. הוא פגש שם גם, פינגויינים, קופים, איגואנות, צבי יבשה גדולים, תנינים, תוכים צבעוניים, ומרחוק הוא התבונן בעופות הטורפים שנמצאו במקום גבוה מאוד. היו שם עוד הרבה מאוד סוגים של חיות, אז רונפיל רשם את שמותיהם של כל החיות ביומן שלו.
רונפיל המשיך לשלוח לאמא שלו גלויות ותמונות לאורך כל נסיעתו, והם נשארו קרובים, למרות שהיו רחוקים זה מזה.
ביום השני, הוא כתב "אימי היקרה לי מכל, היום עשיתי סיור במושבה הגרמנית, התרגשתי לראות את בתי הטמפלרים ההיסטוריים. טיילתי קצת בפארק המסילה. אימא, המסעדות שם נהדרות, והאווירה הקסומה של המושבה הגרמנית שובה את הלב. אחרי צוהריים, ביקרתי בספרייה הלאומית, שם היה אירוע תרבותי מעניין מאוד. אחר כך שמתי לב שיש תערוכה מויחדת של ספרים אז נשארתי שם זמן רב. בגלל שהייית רעב, הלכתי לאכול חומוס בעיר העתיקה. הבן שלך, רונפיל."
הטיול של רונפיל המשיך, ואיתו המשיכו החוויות האינסופיות שלו בירושלים, הנה אחת הגלויות שהוא שלח ביום השלישי לאימא שלו,
"לאימא היקרה לי מכל, היום קמתי מוקדם. ידעתי שזה יהיה יום ארוך, אז רציתי להספיק לראות הרבה דברים. אימא, אין לך מושג כמה ירשולים היא יפה, הלוואי והיית איתי פה, את חסרה לי. היום עשיתי סיור בעיר דוד. הסתובבתי שם הרבה זמן. את יודעת מה הקסם של המקום הזה אמא? זה כאילו את רואה את העיר העתיקה האמיתית בירושלים. אני בטוח שהינשופים לא היו פה. הם לא סיפרו על זה בג'ונגל. לא חשוב, העיקר שראיתי את זה. אחר כך ביקרתי בכותל, ושמתי גם פתק, אבל אני לא אגלה מה כתבתי, כי אומרים שזו חייבת להישאר משאלה כמוסה. משם, עליתי לעשות תצפית על הר הבית, ראיתי את שזירת האריחים המדהימה של כיפת הסלע. לאחר מכן ביקרתי בגנים הבוטניים. אימא, הגנים הבוטניים המדהימים של האוניברסיטה העברית בהר הצופים, הם משהו נדיר. למרות שאני חי בג'ונגל, אוסף עצים יפה כזה עוד לא ראיתי. ובסוף היום, הלכתי לעשות סיור בשכונת ימין משה. המקום פשוט מקסים. מכאן, צפיתי על חומות העיר העתיקה... אההה ראיית גם טחנת רוח וכרכרה, אבל אני עוד אשאל מה זו הכרכרה הזו? אימא, זה יהיה יום ארוך מאוד, ואני הולך עכשו לישון. הבן שלך, רונפיל."
ביום הרביעי רונפיל כתב לאימו,
"אימא היקרה לי מכל, היום היה מיוחד, התחלתי אותו בסיור בכנסת ישראל, המקום בו מתרחשת הדמוקרטיה הישראלית, הסיור היה יוצא מן הכלל. משם, המשכתי לסיור בבית המשפט העליון. אימא, את צריכה לראות כמה המבנה של בית המשפט יפהפה. הבנתי שהוא עשוי מאבן ירושלמית. היו שם הרבה אנשים והרבה דיונים פתוחים לקהל. צפיתי בכמה מהם. לקראת סוף היום, הלכתי לפיקניק בגן הורדים, הגן נמצא קרוב ליד משכן הכנסת בקריית הממשלה במעלה גן סאקר. ישבתי שם שעה וחצי, והתרשמתי מתצוגה בוטנית יפהפייה. אני מתגעג אלייך. הבן שלך, רונפיל."
ביום החמישי רונפיל כתב לאימו,
"אימא היקרה לי מכל, היום עשיתי ביקור ביד ושם. אימא, יד ושם הוא אחד המוזיאונים המוערכים והחשובים ביותר בכל העולם. כשהגעתי למקום, שאלתי איפה אפשר לקנות כרטיס כניסה, אבל הם ענו לו שזה בחינם. במהלך הביקור, הייתי קצת עצוב, וירדו לי דמעות מהעיניים. אספר לך אחר כך בפרטי פרטים על המקום הזה. אחר כך רציתי לצאת לטיול בחוץ, אז הלכתי לטייל בין ההרים והסמטאות של שכונת עין כרם, מקום מדהים ופסטורלי. עם השקיעה, טיפסתי על הר הזיתים, ועשיתי תצפית משם, אני לא אשכח את הרגעים היפים האלו. אני אוהב אותך, הבן שלך, רונפיל."
ביום השישי רונפיל כתב לאימו,
"אימא היקרה לי מכל, היום הלכתי לבקר במקום בו ישו נקבר בכנסיית הקבר. עשיתי מסלול שלם בויה דולורוזה, זה היה מסע מתיש עבורי. בדרך, שמעתי קבוצת ילדים מדברים ביניהם, הם אמרו שהם הולכים לבקר בגן המפלצת שבקריית יובל. שאלתי אותם מה זה המקום הזה, הום ענו לי שזה מקום חביב על כל תושבי ירושלים. אימא, זה היה טיול נהדר, שיחקתי בגן עם הילדים, ואת יודעת מה? גם גלשתי במורד שלושת הלשונות של המפלצת, זה היה כיף לא נורמלי. זה היה יום ארוך, ואני הולך לישון עכשו בגן החיות. אני אוהב אותך, הבן שלך, רונפיל."
ביום השביעי רונפיל כתב לאימו,
"אימא היקרה לי מכל, היום קמתי מאוחר, ולא היו לי תוכניות. לא ידעתי מה לעשות, בבוקר פגשתי אנשים ברחוב, דיברנו. הם שאלו אותי, איך הגעתי לירושלים, ומה אני עושה פה רחוק מהג'ונגל. הם המליצו לי על התצפית מארמון הנציב, לא ידעתי מה זה עד שהגעתי לשם. זו נקודת תצפית מטיילת ארמון הנציב, אימא, משם את רואה נוף עוצר נשימה של העיר העתיקה. טיילתי בשביל הפארק, והאוויר היה כל כך צלול, שהזכיר לי את הבית ואותך, הלוואי והיית כאן איתי. שלחתי לך תמונות שלי מהמקום, ועוד כמה ציורים שציירתי בעצמי. אני מתגעע אלייך, הבן שלך, רונפיל."
ביום השמיני רונפיל כתב לאימו,
"אימא היקרה לי מכל, היום היה כולו יום של כיף, ביליתי את רוב היום בקנין ירושלים, קוראים לו גם קניון מלחה, אבל לא הבנתי מה מקור השם, אני אשאל אחר כך ואגיד לך. האווירה בקנין מדהימה. כל הזמן הציעו לי משהו לאכול. אחר כך הלכתי לנוח קצת, כי בלילה יצאתי לטיול במוזיאון הטבע בלב המושבה הגרמנית, אלה היו רגעים שאני לא אשכח לעולם. גם היום שלחתי לך תמונות מהקנין ומהטיול בחוץ. את יכולה להראות את התמונות לחברים שלי בג'ונגל, כי עדיין לא שמתי הכל באינסטגרם. אני אוהב אותך, הבן שלך, רונפיל."
ביום התשיעי, יום אחד לפני סיום הטיול שלו בירושלים, רונפיל כתב לאימו,
"אימא היקרה לי מכל, אני יודע כמה את אוהבת ארכיטקטורה, אז לא יכולתי לסיים את הטיול שלי בירושלים, לפני שאשלח לך תמונות מבית כנסת החורבה. זה מקום שנבנה מחדש, והוא אחד מהאטרקציות הארכיטקטוניות המרשימות ביותר בעיר העתיקה. אני מצרף לך גם התמונות מהביקור שלי במקום. אחר כך, ביקרתי בתחנה לחקר ציפורי ירושלים (אני רוצה להראות את התמונות מהמקום לינשופים, ולכל שאר הציפורים בג'ונגל) במצפה הציפורים הירושלמי, ראיתי ציפורים נדירות שלא ראיתי אפילו אצלנו בג'ונגל. בסוף היום, צעדתי עד גלריית ברבור בכיכר ציון. הקרינו שם סרט, והיתה גם תערוכה יפה של אומנות פלסטית, גם פה, הכניסה אליהם היתה בחינם. זהו, עכשו אני הולך לגן החיות, אכין את המזוודה שלי ואתכונן לטיסה שלי מחר חזרה הביתה. אני אוהב אותך, הבן שלך, רונפיל."
כשהגיע הזמן לטוס חזרה הביתה, רונפיל היה עצוב לעזוב את ירושלים, אבל הוא היה אסיר תודה על ההזדמנות לראות את העיר המקסימה הזו.
כשרונפיל עמד לעלות על המטוס חזרה הביתה, הוא הבין משהו. היא היה פיל, ופילים לא שייכים למטוסים, הם גם לא נבראו כדי לחיות בתוך ערים מאוכלסות. הם שייכים לג'ונגל, שם הם יכולים להסתובב חופשי.
וכך, רונפיל חזר הביתה שמח, ומאושר להיות במקום הטבעי שלו, בידיעה שהעולם הוא מקום גדול ויפה, אבל זה בסדר פשוט להיות הוא עצמו.
מאותו יום ואילך, רונפיל ידע שהכל אפשרי בחיים, אם הוא מוכן לקחת סיכון לנסות דברים חדשים.
Stay up to date
newest blog posts
Sami Bsoul
About the author
Sami Bsoul, Master of Science, the aspiring author of the books LiberateMe , Scorpio_The Deepwater, The Elevator_Your way to inner happiness, Shrewd enough, Aries for Life_The Volcano, was born in the town of Nazareth located in Israel. In his youthful days, he took education quite seriously and that was seen in his attitude towards learning in general and psychology studies in particular.
Although he graduated in 1996 adding to his arsenal five active languages in between Hebrew, Arabic, English, Czech and Slovak, his endless passion to psychology, astrology, other cultures and mentalities, besides his exposure to foreign languages, encouraged him to continue the search after the life meaning and seeking replies for all unanswered questions about our mysterious world. By the age of 29, he found some of those answers and others took him to various places around the world including the UK, Czech Republic, Austria, Ukraine and Slovakia where he wrote his first novel LiberateMe.
With degree Master Of Science, he remained diligent in his psychology studies, astrology studies and Coaching plus being Hebrew Lecturer for more than nine years. He expanded his studies in particular into the fields of Psychology and Coaching. During this time, he gained a world of experience, learned the languages of the locals and acquired some useful life tips and developed enormous passion and knowledge in Astrology, which he shares with the rest of the world through his writing and the new book Scorpio- The Deepwater and others.